הבוררות – דין ונוהל

בתי משפט נועדו לוודא את מימושם של עקרונות היסוד של החברה, ולשמור על הסדר החברתי. קיומם של בתי משפט המכריעים בסכסוך שבין בני אדם, וקובעים מי פעל לפי החוק ומי לא, הם מהיסודות המקיימים מערכת חוק.

התפקיד שניתן בידי בתי המשפט הוא בעל עוצמה רבה, לא רק בשל סמכותו לכפות את הכרעתו על הצדדים לסכסוך, אלא משום שכאשר בית משפט מכריע בסכסוך שהגיע לפתחו, הוא מעצב את פני החברה וקובע בה נורמות חברתיות. זוהי הסיבה שכל מערכת שלטון תקפיד לשמור את הסמכות השיפוטית במסגרת מערכות משפט שלטוניות רשמיות.

עם זאת, עקרונות לחוד ומציאות לחוד. נסיון החיים מלמד שלמערכת המשפט הרשמית ישנן נקודות תורפה, הפוגעות באיכות ההליך השיפוטי המתרחש בין כתליה. נקודות התורפה המרכזיות של מערכת המשפט הרשמית הן:

א. חוסר מומחיות של השופטים בנושאים המובאים בפניהם - שופטים הם אכן מומחים למשפט, אך לרוב אין להם היכרות והבנה בעולם הפעילות בו עליהם להכריע, הם אינם יודעים מה מקובל בין העוסקים בתחום, כיצד להעריך את איכות העבודה או השירות שבלב הסכסוך, ובמקרים רבים אינם יודעים להעריך נכון את משמעות הראיות המוצגות בפניהם.

ב. כללי פרוצדורה מורכבים - כללי הפרוצדורה של בתי המשפט נועדו למנוע פגיעה בזכותו של צד לקבל את יומו בבית המשפט. עם זאת כללים אלו גורמים במקרים רבים לצדדים תחושה של העדפת הפורמליזם על פני הצדק, כללי הפרוצדורה גורמים במקרים רבים להתארכות הליכים על פני פרקי זמן בלתי סבירים.

ג. העומס הקיים על בתי המשפט - העומס הקיים על בתי המשפט גורם גם הוא להימשכות ההליכים על פני שנים ארוכות, המשכות הליך על פני זמן רב עלול לעשות אותו לבלתי רלוונטי. הכרעת בית המשפט – אף אם היא נכונה, מגיעה לעיתים מאוחר מידי.

נקודות תורפה אלו, וההשפעה הרעה שלהן על עשיית הצדק, הביאו להכרה בצורך בקיומן של שיטות אלטרנטיביות ליישוב סכסוכים. שיטות אלטרנטיביות ליישוב סכסוכים  הן הליכים וטכניקות ליישוב סכסוכים שאינן נעזרות במערכת בתי המשפט של המדינה. שיטות אלו קיבלו הכרה הן בציבור הרחב, הן בקהילה המשפטית, והן בחוק. שופטים רבים מצאו כי שיטות אלו הן אמצעי יעיל להורדת העומס מן המערכת, ומהוות דרך הוגנת וישרה לסיום סכסוכים, ובדרך כלל אף זולה יותר לצדדים המתדיינים.

המפורסמת שבין השיטות האלטרנטיביות ליישוב סכסוכים היא הבוררות. הבוררות היא כנראה גם הנפוצה והותיקה שביניהן.

ההכרה של מערכת המשפט הישראלית ביעילותו של הליך הבוררות באה לידי ביטוי בחוק הבוררות שנחקק בשנת תשכ"ח 1968, והחליף את פקודת הבוררות שנשארה במשפט הישראלי כירושה ממערכת המשפט של המנדט הבריטי.

חוק הבוררות תורם להליך הבוררות שתי תרומות מרכזיות:

התרומה הראשונה היא קביעת גבולות נורמטיביים להליך בוררות. כיוון שהליך בוררות הוא בדרך כלל תוצאה של הסכמה וולנטרית של צדדים לסכסוך שלא תמיד מכירים את כללי המשפט, מעניק חוק הבוררות להליך הבוררות גבולות ומעטפת השומרים על תקינות ההליך ועל נאמנותו לעקרונות הצדק שבבסיס תפיסת המשפט הישראלית.

המחוקק הגדיר דרך השומרת מצד אחד על איכותו של הליך הבוררות כהליך קצר ויעיל, ומאידך שומרת על אמצעי הגנה שנועדו למנוע מצב בו האוטונומיה שניתנה להליך הבוררות תנוצל למתן פסקי בוררות שרירותיים ולא הוגנים.

התרומה השניה של חוק הבוררות להליך הבוררות היא העצמת הבורר. כדי להבטיח שהליך בוררות יוביל לתוצאות מעשיות, ולא יוביל לפסק בוררות בלתי אכיף, העניק המחוקק הישראלי לבוררים כלי אכיפה, הנגזרים מכלי האכיפה העומדים לרשות שופטים.

להלן עיקרי הכללים שנקבעו בחוק הבוררות:

1. בשונה מפתיחת ההליך שיפוטי בבית משפט לפיו צד יכול "לגרור" צד אחר ללא צורך בהסכמתו להתדיינות בבית משפט, פתיחת הליך בוררות מושתתת על הסכמת הצדדים.
2. הליך הבוררות מבוסס על הסכם בוררות בין הצדדים, בו מסכימים הצדדים למסור להכרעת בורר את הסכסוך. ההסכמה למסור סכסוך לבוררות יכולה להיווצר לפני שהתגלע הסכסוך או לאחר שהסכסוך נוצר. בהסכם הבוררות יכולים הצדדים לקבוע את הכללים לניהול הבוררות שביניהם, כגון מי יהיה הבורר, כיצד יוסכם עליו, האם הבורר יכריע לפי חוק או לפי צדק, ואם הבורר יכריע לפי חוק, לפי איזו מערכת חוק יכריע הבורר, האם לפי הדין הישראלי, דין מדינה אחרת או דין דתי.
3. ביחס לנושאים החשובים לו, קבע המחוקק כללי ברירת מחדל שיחולו על בוררות אם הצדדים לא נתנו את דעתם על נושאים אלו.
4. החוק מחייב בורר לנמק את פסק הבוררות.
5. החוק קובע מנגנון פיקוח של מערכת בתי המשפט על איכות הכרעות הבורר. למרות שהליך הבוררות לא התרחש בבית משפט השייך למערכת בתי המשפט של המדינה, החוק מאפשר במקרים בהם הליך הבוררות או פסק הבוררות חרגו מעקרונות הצדק של מערכת המשפט, לפנות לבית משפט כדי שיתקן את המעוות. החוק מגדיר את העילות בגינן ניתן לפנות לבית משפט בערעור על פסק בוררות, לדוגמה במקרה בו לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו, או במקרה שהותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין ספציפי, והבורר לא עשה כן, או במקרה שתכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור. בסמכות בית המשפט לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר.
6. מאידך מאפשר החוק לבורר לפנות לבית המשפט ולבקש את הכרעתו בנושא משפטי, החוק גם מאפשר לפנות לבית המשפט כדי שיתן לפסק הבורר תוקף של פסק דין.